שמעו סיפור, זו תקופה כל כך אינטנסיבית שכל כך מאפיינית את התחום שלנו ואת המשק הישראלי בכלל.

שמעו סיפור,

זו תקופה כל כך אינטנסיבית שכל כך מאפיינית את התחום שלנו ואת המשק
הישראלי בכלל.

ה18 יום האילו עד ראש השנה זו טרללת מצחיקה של הספק של העבודה וגם של תחילת שנת הלימודים לילדים והכול נפגש יחד.

כולם רוצים להספיק כל מה שנוכל עד ראש השנה.
וככה יצא שאתמול 5 דקות לפני שמסתיים יום העבודה הקצר שלי כי הייתי אמור לאסוף את הילדים ופתאום וואטס אפ עם מספר אלמוני.
אתה עולה לסדנה ב17......

רגע של עיכול, מי זו?

האוניברסיטה העברית, סדנת פרסום ושיווק לB2B, לינקדאין וזה.

אה, זה לא באוקטובר? לא, זה בטח הקורס ה2. סדנה הנוכחית עוד שעתיים.

אה, ממתי? 17-21. אני כזה, אוי. מה עכשיו?

מפה לשם שינויים, עניינים, החלפות, סבתא שמוזעקת על לא עוול בכפיה, גישור ( זה לפוסט אחר), טס למשרד שנמצא בקצה ה2
של השכונה בה אני גר.

ואני עולה כמו רוקי 5 או 6 או 7, עייף, מקומט, זקן קצת יותר, בערב, חושך,
נורת צד וזום.

רמי הויברגר ז"ל היה אומר בטח: "תביאו לי בקבוק ספרייט ומספריים

ובסוף כמו תמיד, יש את הקסם הזה, כמה עשרות סטודנטים צעירים, ירושלמים
כאלו, צמאים ללמוד ואחרי הרמת צ'וק קלה (לבומרים מבינינו) ניתץ הניצוץ

ומתחילות 4 שעות של כיף.

ובנימה קצת יותר רצינית, כיף גדול לעבוד עם האוניברסיטה העברית ועם Eli Lavi האלוף שמנהל שם את הקורס של השיווק הדיגיטלי עם קולוגות אלופים.

ופשוט אל תצלצלו בין 14-16. זה חינוך פולני.

The Hebrew University of Jerusalem Eli Lavi

הפוסט פורסם במקור בלינקדאין. לפוסט המקורי